מטבח

שלב 1: ניתוח משתמשים ושעות שימוש

לפני חזיתות וחומרים, מגדירים איך המטבח באמת עובד:

מי המשתמש/ת המרכזי/ת ומי מצטרף במהלך היום.
שעות שיא: בוקר, צהריים, ערב, אירוח.
האם עובדים במטבח אדם אחד או שניים במקביל (משפיע על מעברים ותכנון אי).

שלב 2: מסלול עבודה (הבסיס לתכנון נכון)

מגדירים רצף פעולות יומי:
קבלת מצרכים → אחסון → שטיפה/ניקוי → הכנה → בישול → הגשה → פינוי/מדיח/אשפה.
המטרה: רצף טבעי, מינימום חציות ומינימום תנועה מיותרת.

שלב 3: התאמה להרגלי עבודה וליד דומיננטית

הפרטים הקטנים כאן משנים נוחות לאורך שנים:

איפה נוח להניח כלים לפני העמסה למדיח ואיפה נוח לפרוק.
מיקום מדיח ביחס לכיור ולמשטח ההנחה כך שהפעולה תהיה רציפה.
מיקום פח ליד אזור ההכנה כך שפינוי פסולת יהיה “בדרך”.
התאמה להרגלי ידיים של המשתמש המרכזי (ימין/שמאל) כדי למנוע תנועה מיותרת.

שלב 4: קשר לחלל המרכזי (שפה אחת)

המטבח הוא אזור עבודה, אבל נצפה מהכניסה ומהסלון:

שומרים על פלטת חומרים וגוונים שמתכתבת עם החלל הציבורי.
מתכננים “נראות חזיתית” נקייה: אחסון סגור, אינטגרציה של מכשירים לפי צורך, ומשטחים פנויים ככל האפשר.

שלב 5: חיפוי ומשטח – רצף חומרי נכון

במבט עין רואים קודם את החיפוי ורק אחר כך את משטח העבודה—לכן החיפוי הוא חלק מהשפה.
פתרון שנותן תוצאה נקייה ועשירה: המשך המשטח כחיפוי (“טיפוס” כלפי מעלה) ליצירת חיבור חומרי מדויק.

שלב 6: תאורה למטבח – פונקציה ואווירה

גוון תאורה נשמר כחלק מהחלל המרכזי (לרוב 3000K).
במטבח נדרשת הארה יעילה למשטחי עבודה כדי להימנע מהצללות.
פתרונות כמו פרופיל/תאורה מתחת לארונות עובדים מצוין כשהם מתוכננים מראש לפי מיקום ועוצמה.