לובי הוא הרגע שבין החוץ לפנים — צינור מעבר שמסמן כניסה, משנה קצב ומייצר חוויה עוד לפני שפוגשים אדם.
הוא אינו מיועד למשפחה אחת, אלא לכלל המשתמשים: דיירים, אורחים, מבקרים.
לכן עליו להיות חלל רחב, מאוזן, מותאם לסביבה ולמגוון האנושי.
הלובי הוא עצירת ביניים:
הוא מנקה את הרעש של החוץ ומכין את הגוף ואת הנפש למעבר אל הבית —
ובו בזמן שומר על קשר עם הסביבה, האור והטופוגרפיה שמקיפים את המבנה.
התכנון נעשה תמיד בתוך גבולות קיימים: מבנה, מידות, מגבלות תאורה טבעית ותנועת אנשים.
אלו אינם מגבלות — הן נקודת הפתיחה לקונספט מדויק.
האתגרים הם חומר הגלם שממנו נבנה הפתרון.
הריצוף מכתיב קצב, חיפויי הקיר יוצרים עומק ויציבות, והריהוט המינימלי מדגיש את האדריכלות במקום להתחרות בה.
התאורה — פסלים של אור — מגדירה אזורים, מעצבת תנועה ומסמנת את הדרך.
לובי טוב לא מתאמץ להרשים;
הוא פשוט מרגיש נכון.
שלם, שקט, מדויק —
חוויה שמייצרת מציאות מהרגע הראשון שבו נכנסים פנימה.
